נפתחות מבטיחות

 

בועז ארד, אוי ואבוי.

גלריה רוזנפלד

פתיחה: חמישי, 11.9.2008, בשעה 20:00

"אוי ואבוי" נשמע כמו המשך טבעי ל"ווזווז", שם תערוכתו האחרונה של בועז ארד (בקלישר), כשלעצמו המשך של "גפילטע פיש", כשמה של עבודת הוידאו הבלתי נשכחת שלו, העוקבת אחרי אמו המכינה גפילטע פיש. המשך במובן של עיסוק בישות או מצב שאינם נחשקים או מושכים אלא מבשרים אנחה יידישאית, ואשכנזיות לא במובן ההגמוני והזחוח. בועז ארד יודע לקחת את החומרים הלא אופנתיים האלה ולרקוח מהם עבודות מושחזות, לעיתים בוטות, תמיד משעשעות.      

בתערוכה החדשה הוא מציג ציור, פיסול ווידיאו.  בקומת הכניסה של הגלריה תלוי ציור של דיוקן אישה על פי תצלום מפורסם של ג'ף וול (Picture for Women, 1979). בקומה העליונה מוצגים ציורים המתארים את דמויותיהם של אבות גברים גדולים – רפי לביא, ון גוך, פרויד ועגנון, ובקומה התחתונה מוצגת עבודת וידיאו העוסקת, להבדיל, בהיטלר ונקראת I Hitler.
דמותו של ארד ממשיכה להופיע פה ושם בעבודות, ואם לא הוא, אז כלבו. גם היטלר ממשיך להיות נוכח, הוא וכל המשתמע ממנו. 

 

בועז ארד מוביל אותנו במעבר חלק לפתיחה בפרנקפורט:

 

Access to Israel 2

המוזיאון היהודי, פרנקפורט

פתיחה: יום שישי, 12.9.2008

 

התערוכה Access to Israel מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון הוצג ממאי עד סוף אוגוסט, הכוונה הייתה להציג דימוי כללי של ישראל. החלק השני נפתח מחר ועל פי הצהרת הכוונות של המוזיאון השאיפה הפעם היא לגעת בעניינים יותר אישיים, חברתיים, עניינים של בית, הגירה ופליטות. 

האמנים המשתתפים הם החשודים המיידיים כשמדובר בתערוכות ישראל בחו"ל: גיא בן נר, בועז ארד, גיל שחר, מיקי קרצמן, טל שוחט, גלעד אופיר, עדי נס, ברי פרידלנדר,  יהודית סספורטס וגם פחות צפויים: ניר אלון, קרן עמירן. מסקנת ביניים: צילום ישראלי הולך מצוין בחו"ל.

התערוכה ננעלת ב- 16 בנובמבר.

 

מראה כללי של התערוכה במוזיאון היהודי בפרנקפורט. משמאל: צילומים של טל שוחט 

 

 

 

מוצא חן בעיני להיות בינלאומית. אני ממשיכה בקו הבינלאומי עם נקודה ישראלית:

סמדר דרייפוס, יום האם, 2006-2008

מרכז אקסטרה סיטי, אנטוורפן

פתיחה: שבת, 13.9.2008

סמדר דרייפוס למדה אמנות בלונדון, ומאז היא חיה ופועלת שם, ומשם מנהלת את הקריירה האמנותית המשגשגת שלה. בביאנלה ה- 9 באיסטנבול הציגה מיצב וידאו מרשים בשם "מצילים", שצולם בחוף הנשים בשפת הים של תל אביב: נשים דתיות וילדיהן רוחצים במים, על רקע קולות המצילים. העוצמה של העבודה הייתה בשילוב של צילום דחוס, צבעוני  ופיוטי מאוד לרגעים עם סאונד עשיר. באנטוורפן היא תציג עבודה שצולמה והוקלטה בגבול ישראל-סוריה. ההקלטות נעשו ביום האם הסורי השנתי, אז נאספות אמהות דרוזיות מהצד הישראלי של הגבול, בניהן ובנותיהן (בדרך כלל סטודנטים שלומדים בדמשק) עומדים מהצד הסורי של גבול, והם מחליפים ביניהם ברכות דרך מערכת הגברה. רק מלדמיין את הסיטואציה ברור שיש כאן חומרים חזקים, ואפשר לסמוך על סמדר דרייפוס שהיא יודעת מה לעשות עם החומרים האלה. מעניין לחשוב על הקירבה שבין ההתרחשות הנשית הרוחשת בתוך הים, המופרדת בבירור מהעולם החיצוני ויוצרת בועה של אמהות וילדים, לבין ההפרדה הכאובה המתרחשת בגבול, בין אמהות לילדיהן. מעט בדומה ליעל ברתנא, אמנית וידאו נוספת מצליחה בעולם, גם סמדר דרייפוס ניזונה מחומרי המציאות המקומית ומצליחה לעשות מהם משהו שמדבר אנושית כללית.

התערוכה נמשכת עד ה- 8 בנובמבר.

 

 

ואם כבר אנחנו (אתם. הם. מישהו?) באנטוורפן –

 

תערוכת פיסול אנטוורפן

פיסול חוצות

שישי -שני,  12.9-14.9.2008

 

נשמע פרויקט מעניין – לאורך הרציפים הדרומיים של הנמל, ובמרכזה של רחבה גדולה סמוכה, יוצבו פסלים למשך ארבעה ימים. השתלשלות העניינים נשמעת מוכרת ממחוזותינו, מאירועים כמו ARTLV: הגלריות ביקשו ליזום אירוע של אמנות עכשווית, הוחלט שפיסול הוא מדיום מקופח יחסית הזקוק לחיזוק. הרעיון התגלגל מספר שנים, גייסו מוזיאונים וכספים, ולבסוף חברו 19 גלריות וחללי תצוגה שלא-למטרת-רווח ושני מוזיאונים, כל אחד מהם הזמין פסל אחד שיעמיד פסל לכבוד האירוע.  בסופו של דבר אכן יעמדו 21 פסלים, כולם באוויר הפתוח, ולמרות שמדובר בפרויקט קצר מועד נמסר שכולם נעשו בהשקעה גדולה ובכוונה רבה. לפסל של פרנץ ווסט קוראים "עין הוד".  

  

 

 

Franz West, Ein Hod, 2008 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

———————————————————————————————————————————–

הפתיחות המבטיחות של סוף השבוע  28.8.2008  - תערוכת ציורים סולידית ותערוכה ליום אחד בחלל לא סולידי.

 

דני בק, בית האמנים בתל אביב. אוצרת: גלית סמל.  חמישי, 28.8, בשעה 20:00

 

דני בק הוא אמן שפועל כבר לא מעט שנים, לא ממש בחזית, לפעמים נדמה שהוא נעלם, אבל כשהוא שב ומציג, תמיד מעניין להיתקל בו מחדש. הוא התנסה בוידאו ובמיצבים, יצר גם אובייקטים, בסופו של דבר נדמה שהוא בייחוד צייר. בכל מדיום בו הוא נוגע, האמנות שלו נעה סביב עניינים של התחפשות, זהות חמקמקה, מסכות. בתערוכה החדשה הוא מציג ציורים, ולפי הדימויים שהגיעו אלי עושה רושם שהם ממשיכים את הכיוון.

 

 

                                                    

 

הס 8, תל אביב

שבת, החל מ- 17:00

 

בניין שפונה מיושביו לצורך שיפוץ, הופך לחלל תצוגה ליום אחד.

 

שלושים אמנים יציגו שם, הרשימה ארוכה ומבטיחה. אורי גרשוני, יואב אפרתי, בוקי גרינברג, אפרת קליפשטיין, פיליפ רנצר, מעין שטראוס, נועה גרוס, זיו בן דב, צביקה קנטור, עתר גבע הם רק אחדים מהשמות. העבודות יתפרסו בכל חללי הבניין. אחר כך מובטחת מסיבת גג. אוצרי האירוע הם רועי מרדכי (שגם מציג) ורוית הררי. מסוג האירועים שהחד פעמיות שלהם  והזמן הקצוב העומד לרשותם מזרימים בהם אנרגיות מיוחדות.

זכורה לטוב תערוכה ליום אחד שהתקיימה (ללא רשות) בבניין נטוש בזמנהוף פינת שלמה המלך בסוף שנות השמונים. העבודות היו פזורות בכל הבניין, שהיה אכן נטוש ומוזנח, והתערוכה הסתיימה רק לאחר שבעל הבניין ביקש את התערבות המשטרה. אחר כך שכן שם בית הספר הפתוח, לפני שעבר ליפו. ועכשיו יש שם בית דירות, בורגני למהדרין. מן הסתם זה גם מה שצפוי לבניין ברחוב הס (בלי שלב הביניים של בית הספר הפתוח). מראש נחמד לחשוב שלתוך מהלכי הנדל"ן מצליחה להשתחל גם אמנות. ולו לזמן מה.