אריאל שלזינגר, גלריה דביר

 
 
 
אם הכל היה קורה כמו שזה היה אמור לקרות,
אם בכלל הייתה איזושהי תכנית מלכתחילה
 
זהו שמה של התערוכה. ארוך, מפותל, ללא סיום. הפער, או הזיקה, בין השם לבין העבודות בתערוכה – דלות מראה, בקושי נוכחות, מספרות סיפורונים קטנים בלופ – הוא נקודת מוצא ראשונית להתבוננות. הייתי מגדירה אותה ככה: על מה מדבר אריאל שלזינגר כשהוא מדבר [...]

קרא רשומה מלאה «