יעקב דורצ'ין: קפלים בברזל ומחוות של קווים
מוזיאון תל אביב
אוצר: מרדכי עומר
14 שנה לאחר שהציג דורצ'ין בחצר הכורכר האחורית של מוזיאון תל אביב 40 פסלי פלדה כבדים, בין עצי אקליפטוס שכבר אינם, הוא שב למוזיאון. את בארות הפלדה אפשר לראות היום פזורים במקומות שונים ברחבי הארץ, נוכחותן תמיד מרשימה, אם כי את פסליו הגדולים של דורצ'ין מסקרן לראות דווקא בחללים סגורים. המתח בין המסה הכבדה של החומר לקירות הסוגרים של החדר פועל תמיד לטובתן של העבודות. במוזיאון יוצגו עבודות דו ממד ותלת ממד, ואת התערוכה מלווה ספר הסוקר את עבודתו של דורצ'ין מאז ועד היום.
פתיחה: חמישי, 30.4.09, בשעה 20:00
- דורצ'ין, בריכה עם חיות מים, 1987
פולחן האש
הגלריה בבארי
אוצרת: זיוה ילין
פתיחה: שישי, 1.5.09, בשעה 19:30
בשעה 20:30 תתקיים פעולה של קבוצת זיק בגלריה
התערוכה היא מחווה למפקד האש הנערך מידי שנה בואדי הסמוך לקיבוץ בארי, במסגרת טקס בר המצווה של ילדי הקיבוץ. מסתבר שמדובר באירוע דרמתי ורב רושם, שממקד את האמבציה והיצירתיות של בני הנעורים, מין מסורת שרק הולכת ותופסת תאוצה.
התערוכה בודקת את פולחן האש המקומי והקיבוצי דרך עבודתם של מספר אמנים: ענת מסד, ישראל רבינוביץ, יורם בלומנקרנץ, הילה לולו לין וקבוצת זיק.
התערוכה בגלריה בבארי חונכת פרויקט רחב היקף בשם "מדרש קיבוץ" אשר מתרחש במקביל ב- 21 גלריות קיבוציות ובגלרית הקיבוץ בתל אביב, לרגל מאה שנה לתנועה הקיבוצית. במסגרת"מדרש קיבוץ" יוצגו תערוכות בגלריות בקיבוצים מצפון הארץ (כברי, לוחמי הגטאות, ראש הנקרה) ועד לדרום (יד מרדכי, נחל עוז ונירים). בגלריה הקיבוץ בתל אביב יציגו (החל מה- 8 במאי) 7 אמנים ותיקים, אשר פעלו מ- 1978 ועד 1990 תחת השם "המשותף קיבוץ" – דב אור נר, טולי באומן, יובל דניאלי, יוסף הוכמן, דב הלר, יעקב חפץ וחיים מאור. האוריינטציה שלהם הייתה חברתית-פוליטית, התערוכה מבקשת להציג את פעילותם מחדש, מתוך תקווה להחדירה הפעם לתודעה האמנותית, דרך העיניים של תקופה שממילא אוהדת אמנות מגיבה.
הפרויקט הקיבוצי הוא הזדמנות נוספת לחשוב על מקומן של הגלריות בקיבוצים על מפת האמנות הישראלית – מעין חגורת חמצן לזירת האמנות, שורה של חללי תצוגה מחוץ למרכז. חלק מהגלריות הפכו למקומות משמעותיים, אחרות מקיימות פעילות מקומית שאין לה תהודה. בכל מקרה, ברור שיש לברך על קיומם של חללי התצוגה הצנועים האלה (בדרך כלל מתפרה לשעבר, לול לשעבר, מדגרה לשעבר, חדרון צמוד לחדר האוכל או לחדר ההנצחה, ותמיד ישנו ברקע משוגע לדבר), ובייחוד להתפעל מעצם קיומה של גלריה הקיבוץ (עדיין!) במרכז תל אביב, כנגד כל האיומים הכלכליים שמן הסתם מרחפים מעל דירת המרתף הקטנה ברחוב דב הוז. ככל שמתרבות הגלריות הפרטיות בעיר, מורגשת הנחיצות בפעילותה של גלריה ציבורית.
הצוֹפָה 